לאהבתי, כשתשחים

אני זוכר (הבטן זוכרת). חזרנו אז צעירים מירח הדבש, אחרי ריב
גדול (מי זוכר על מה?) וכפיצוי הזמנו ארוחת אכול כפי יכולתך
בפאפאגאיו. סניף הרצליה. בחוץ נזל גשם דק על החלונות אך בפנים
סערתי. הבשר היה יבש. קראתי וקראתי למלצר, שלא בא. הפכתי

והפכתי את הרמזור הקטן שחילקו לנו בכניסה, ונועד לסמן לצוות
אם ברצוננו לקבל עוד בשר, מאדום לירוק ובחזרה. בשלב זה ביקשת
ללכת. לא כי לא היה לך טעים, כי לא הסכמתי לדבר על שום דבר
אחר. בביישנות, בדרך הלב, הצעתי לך צ'ימצ'ורי. אז עוד לא ידעתי ש

נאהב ככה, פרוזאיים וקצוצי שורות, לעוד עשרות שנים קדימה. בסוף
הגיע המלצר. ביקשתי שיקרא למנהל (אלוהים?). וכבר שכחתי מה
רציתי להגיד. עברנו הלאה לאנטרקוט במרינדה. אחר כך לנקניקיות
צ'וריסוס (שהיו לך חריפות מדי, התחננת למים או ללחם. מים או לחם.

מצחיק איך שחוזרים בחיים לדברים הפשוטים ביותר, האהובים ביותר,
והאם יש הבדל בין פשוט לאהוב, בין פשטות לאהבה?). והנה היום
הבשר משובח יותר ולא מנסים להקהות את טעמו בחריפות יתרה,
וגם פאפאגיו איננה (גם נרגילה), ובכלל אני משתדל להפחית (צרבת)

ומעדיף רטבים מעודנים בהרבה כאיולי שום, למשל במיטבר.
ובביתנו המואר, האוהב, את מגישה כנפיים וליבי עף מהחלון.

 

Noam Partom
לב אליקו ❤️
Eli Quiche
חיבוק ❤️

Chaya Levy
כמה יופי. מרחיב לב ❤️
Eli Quiche
תודה חיה ❤️ ובטן 😀

אפי קשת אור
וואו וואו וואו לב לב לב ❤️
Eli Quiche
תודה אפי יקרה, ריגשת אותי ❤ ️חיבוק.
אפי קשת אור
אז אפשר הנחה על עריכת ספרי הבא? ❤️
Eli Quiche
לא ❤️