אם עולמנו יחרב עלינו מחר, אנו בני האדם נשאיר אחרינו שובל ארוך של אותות ואיתותים, להקות פוסט פאנק, דיווחי תנועה, תכניות בישול ואקטואליה רכה – אבל רק טקסט כתוב אחד: המכתב של ג'ימי קרטר.
המכתב של ג'ימי קרטר צורף ל"תקליט הזהב" שעל סיפון החלליות וויאג'ר 1 ו-2, ששוגרו ב-1977. נכון לכתיבת שורות אלו, המכתב של קרטר נמצא מחוץ למערכת השמש, במרחק של 20,108,681,344 ק"מ ממירי רגב. הנה לכם אקרובטיקה תודעתית של ממש.
ואפשר להניח שיש לא מעט רגעים מוזרים בחייו של נשיא מעצמה, אבל ספק אם היה רגע מוזר יותר מאותו רגע שבו הנשיא קרטר התבקש או התנדב לכתוב מכתב שייקרא עוד מיליארד שנה, אם אמנם ייקרא אי פעם, על ידי יצורים שאינם מבינים את שפתו, וספק אם יבינו את מחשבותיו ורגשותיו. וכך הוא כותב להם:
"אנו שולחים הודעה זאת אל הקוסמוס. היא עתידה לשרוד מיליארד שנים אל העתיד, כשהציוויליזציה שלנו תשתנה מן היסוד ופני הארץ עשויים להשתנות ללא היכר. מתוך 200 מיליארד הכוכבים בגלקסיית שביל החלב, בחלקם – אולי ברובם – עשויים להיות כוכבי לכת מיושבים בתרבויות חלל. אם ציוויליזציה אחת כזאת תיירט את וויאג'ר ותוכל להבין את התוכן המוקלט הזה, הנה ההודעה שלנו:
זוהי מתנה מעולם קטן ונידח, מזכרת מהצלילים שלנו, מהמדע שלנו, מהדימויים שלנו, מהמוזיקה שלנו, מהמחשבות שלנו ומהרגשות שלנו. אנחנו מנסים לשרוד את הזמן שלנו על מנת שנוכל לחיות אל תוך הזמן שלכם. יום אחד, אחרי שנפתור את הבעיות שעומדות בפנינו, אנו מקווים להצטרף לקהילה של תרבויות גלקטיות. התקליט הזה מייצג את התקווה שלנו ואת הנחישות שלנו, ואת הרצון הטוב שלנו ביקום ענק ומעורר יראה".
כתב העת שלפניך אינו ממוען אליך. הוא אינו פונה אליך, הוא אינו מייצג אותך, הוא אינו מתעניין בך. זהו כתב עת אדיש לגמרי לענייני השעה, ורק בקושי ער לענייני המאה. ואם הוא נראה לך מוזר, זה רק בגלל שהוא אינו מנסה למכור לך מוצר.
כי כתב העת שלפניך הוא שי. שי של הצלילים שלנו, המדע שלנו, הדימויים שלנו, המוזיקה שלנו, המחשבות שלנו והרגשות שלנו. הוא מייצג את התקווה שלנו ואת הנחישות שלנו לדבר מוזר בעולם קטן ומלא ברברת ברורה, ממותגת וממוסחרת. הוא מייצג את הרצון הטוב שלנו להיות קצת יראים ביקום ענק ומעורר יראה.
אנחנו כותבים שירה כי אנו מאמינים שהדרך היחידה לפרוע את הסדר הקיים היא לא להיות מסודר. אנחנו פורשים מהשאיפה האנושית להיות מובנים כי אנו מאמינים שהמצב האנושי אינו אנושי עוד, כך שלשירה מובנת, צודקת ככל שתהיה, אין עוד מובן אלא המשך עיקורו וסירוסו של האדם. מאמרים לעיתון אנחנו כותבים לעיתון, בלשון מאמרים של עיתון. שירה אנחנו כותבים בלשון חייזרים.
