לֹא שֶׁרָצִינוּ בְּךָ, כְּקוֹרוֹת עֵץ הַנִּמְתָּחוֹת עַד קְצֵה מִגְדַּל הַמַּיִם,
מַעְלָה בְּצִפִּיָּה אוֹ כְּמוֹ מִלְמוּל מִצְטַבֵּר הַמֵּגִיחַ מִבֵּין שְׁטִיחֵי
הַדִּירוֹת הַשְּׁכֵנוֹת, אֲפִלּוּ שֶׁפַּעַם נֶאֱמַר שֶׁטִּבְעוֹ לֹא לִהְיוֹת מוּבָן
(וְאִם זֶה בְּהַסְכָּמָה, זֶה בָּרִיא לַחֲלוּטִין). אַחַר כָּךְ מִתְהַלֵּךְ עַד
לִרְחוֹבוֹת פָּרִיז, כִּי בַּחֲלוֹמוֹת הַדֶּרֶךְ אֵינָהּ אֲרֻכָּה.
יוֹרֵד בַּמַּדְרֵגוֹת שֶׁל רוּ מוּפְטָר, לְאָן תִּפְנֶה?
אֲנִי תּוֹהָה אִם אַתָּה מַכִּיר מַסְפִּיק. הַמַּחֲזֶה הִסְתַּיֵּם זֶה לֹא מִכְּבָר,
וִילוֹנוֹת הַבַּד חָדְלוּ מִנּוּעַ, וְלִפְעָמִים הַמִּלָּה הַזֹּאת נִכְנֶסֶת
בֵּין שְׁתַּיִם אֲחֵרוֹת, וְלֹא נֶעֱלֶמֶת כָּלִיל, עֲדַיִן נוֹכַחַת וְכֻלָּם מְבִינִים.
הַיְּשִׁיבָה בַּכִּסֵּא נִמְשֶׁכֶת שָׁעוֹת, כְּאִלּוּ מְדֻבָּר בְּכִסֵּא אוֹטוֹבּוּס
הַמִּתְקַדֵּם מֵעַצְמוֹ, אֲבָל לְמַעֲשֶׂה, גַּם בַּתְּנוּעָה אֵינֶנּוּ זָזִים
לְשׁוּם מָקוֹם. הַמָּקוֹם הַיָּחִיד שֶׁאֵלָיו כֻּלָּם נוֹהִים
הוּא הַמָּקוֹם הַהִיא, שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי בָּהּ, וְאַתָּה מִתְלַבֵּט בּוֹ.
וְ"לַמְרוֹת הַכֹּל דֵּקַארְט לֹא הָיָה דֵּקַארְט לוּ הָיָה חוֹשֵׁב
לְסַלֵּק אֶת חִידַת הָרְאִיָּה" כִּי זֶה כְּבָר (שׁוּב זְמַן עָבָר) נֶאֱמַר,
נֶאֱחָז בְּסִיבֵי הָעֵץ הַדַּקִּים, שֶׁבָּהֶם מָצוּי הָרֶטֶט
הַבִּלְתִּי נִרְאֶה אַךְ מֵזִין, אֶת פִּסּוֹת הַחוּם אַחַת לְאַחַת,
חוּמוֹת וְלֹא מִתְנַגְּדוֹת, מִתְרָאוֹת וּמִטַּמְּנוֹת, וְלֹא תִּמְצָא אוֹתָן אוֹמְרוֹת לְפֶתַע:
"נִפָּגֵשׁ מָחָר, קָבַעְנוּ, בְּאַחַת".
*הציטוט מתוך "העין והרוח" מאת מרלו פונטי
(מצרפתית עירן דורפמן)