התמנון השבע

הִנֶּנּוּ חֲתִיכוֹת דַּקּוֹת־דַּקּוֹת חַיּוֹת־מֵתוֹת
תְּמוּנוֹת־קוֹלוֹת מְבֻתָּרוֹת
שֶׁהוֹתִירוּנוּ רַק יָדַיִם אוֹ רַגְלַיִם, מוּגָפִים
מְרֻשָּׁתִים, אֲחוּזֵי־בֶּהָלָה לִפֹּל
בִּלְשׁוֹנֵנוּ מוּל זְרוֹעוֹ שֶׁל הַקּוֹסְמוֹס הַשָּׁר
הַמְּאַיֵּם וְהַצּוֹדֵק תָּמִיד
הַמְּגֻלָּם צִבּוּר, הַמֻּרְכָּב מִכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ,
(כְּלוֹמַר מִמָּה שֶׁנִּשְׁאָר מֵאִתָּנוּ),
וּכְבָר לֹא כָּל כָּךְ פָּשׁוּט
לְהָשִׁיב לִקְרִיאַת הַשֵּׁם הִנֶּנִּי
(אֲפִלּוּ לֹא בְּחָסוּתוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ 'מֵמוּאָר'
אֲפִלּוּ לֹא בְּחָסוּתוֹ שֶׁל מְשָׁרְתוֹ הַ'לֹּא מוּדָע') –
שֶׁהַנּוֹזֵל עָבֵשׁ בְּסִיר הַלַּחַץ,
וּכְבָר מַתְחִיל לִדְלֹף מִן הַצְּדָדִים,
שֶׁכְּבָר רִתְּחוּנוּ לְשִׂיא חָדָשׁ, רוֹטֵט, תְּזָזִיתִי,
שֶׁבּוֹ נִתָּן רַק לִבְלֹעַ אֶת הַלָּשׁוֹן
מוּל בְּקָעִים שֶׁל זַרְזִיפֵי אֱנוֹשׁ הַמְּבַקֵּשׁ
בְּהַגְדָּרָה – שֶׁלֹּא לִפֹּל – תַּחַת שׁוּם הַגְדָּרָה,
וּכְבָר אֲנַחְנוּ אַחֲרֵי הַמַּסָּע שֶׁבּוֹ סָחַבְנוּ
עַל גַּבֵּינוּ אֶת אַרְבַּע הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהִצְטָרְפוּ
לְרָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל קְהִלַּת הַלַּהַטְבַּפַא"ק,
(כְּשֶׁחֶלְקֵנוּ שִׁלַּמְנוּ בְּגוּפֵנוּ אֶת מְחִיר הַנְּשִׂיאָה),
שֶׁכְּבָר הִתְקַדַּמְנוּ, בְּזֵעָה קָשָׁה, מִילִימֵטֶר
אוֹ שְׁנַיִם, מִדְּמוּת הָעֲרָבִי בְּ"הַמְּאַהֵב" שֶׁל א"ב יְהוֹשֻׁעַ
וּכְבָר נִבְהַלְנוּ מִן הַקֹּר הַמַּצְמִית, כְּשֶׁגִּלִּינוּ שֶׁמְּאֻחָר
מִדַּי לָשׁוּב חֲזָרָה, אֶל מָקוֹם שֶׁבּוֹ הָאֱנוֹשִׁי הוּא לֹא
רַק יִצּוּג, אֶלָּא דָּם. פּוֹעֵם. פּוֹגֵשׁ. עַתִּיר. חִידָתִי.
לֹא־מוּבָן. וְאָז, חֲנוּקִים מֵהַמְּשֻׁלָּשׁ הָאֵדִיפָּלִי
שִׁוַּעְנוּ בַּלֵּילוֹת, בַּחֲשַׁאי,
לְעוֹד צוּרוֹת גֵּאוֹמֶטְרִיּוֹת שֶׁל תּוֹדָעָה

אהבה

הָיְתָה לִי חֲבֵרָה. זוֹ לֹא בְּדָיָה
הָיִינוּ כֹּה קְרוֹבוֹת. הָיָה בֵּינֵינוּ יָהּ
מָה שֶׁקָּרָה הוּא מָה שֶׁקָּרָה
אֵינִי זוֹכֶרֶת לְתָאֵר: אֶת הַחוּטִים
שֶׁנִּתְפָּרְמוּ בִּמְהִירוּת שֶׁל אוֹר
מִתַּחַת לַפְּרָטִים

הָיְתָה לִי חֲבֵרָה. זוֹ לֹא בְּדָיָה
הִכַּרְנוּ בְּמוֹסָד לְלִמּוּדִים גְּבוֹהִים
הֵיכָן שֶׁאֲנָשִׁים נוֹהִים לְהִצָּמַח
בַּחֲמָמוֹת כְּזָבִים
וְאָז בָּאוֹטוֹבּוּס אָמַרְתִּי דָּבָר שֶׁבִּגְלָלוֹ –
וְלֹא יָדַעְתִּי
אֶת כֹּבֶד מִשְׁקָלוֹ –

אוֹ שֶׁיָּדַעְתִּי. קָשֶׁה לָדַעַת
מָה חוֹסֶה בִּתְחוּם הַיְּדִיעָה – וּמָה לֹא

הָיְתָה לִי חֲבֵרָה: אַחַת מֵאַרְבַּע הָאִמָּהוֹת
לֹא נַעֲשֵׂינוּ יְרֻקּוֹת מִקִּנְאָה וְלֹא צְהֻבּוֹת מִדֶּבֶק־אֲחָיוֹת
הָיִינוּ מָה שֶׁהָיִינוּ – לְעִתִּים בְּאוֹתָהּ מִטָּה –
מִתּוֹךְ בְּדִידוּת אוֹ אַבְטָלָה
כָּל אַחַת שָׁמְרָה אֶת חֹם הַגּוּף שֶׁלָּהּ

מָה שֶׁלֹּא הִפְחִית אֶת עֹנֶג הַוִּדּוּי:
לְהַלְבִּין אֶת מָה שֶׁדָּבַק בּוֹ קִלְקוּל, לִצְחֹק בְּלֵב מַרְעִיד
(זוֹ הַפְּנִינָה הַכֵּהָה, הַחֲבוּיָה בְּתוֹךְ צִדְפָּה, שֶׁבְּפָגְשָׁהּ אָדָם אַחֵר
יְכוֹלָה פִּתְאוֹם
כְּמוֹ הָנֵץ הַחַמָּה: לְהַוְרִיד)

אַחַר כָּךְ הָיִינוּ קַלּוֹת כְּמוֹ אַחֲרֵי לַיִל קֵהֶה טָרוּט מֵעֹדֶף סֵרוֹטוֹנִין

הָיְתָה לִי חֲבֵרָה: הִקְרֵאתִי לָהּ שִׁירָה
סִפַּרְתִּי לָהּ אֵיךְ נִקַּרְתִּי צָמִיג, בְּאַלִּימוּת. בְּזָהֳרָהּ.
אַחַר כָּךְ בַּמִּטָּה, עָבְרוּ יָמִים
עַד שֶׁאָמְרָה
אוֹ שֶׁאַתְּ אִתִּי
אוֹ שֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת לִישֹׁן בְּמָקוֹם אַחֵר

אִתִּי אִתִּי פֵּרוּשׁוֹ יְכוֹלָה לָשֵׂאת
אִתִּי אִתִּי פֵּרוּשׁוֹ יְכוֹלָה לָתֵת
אִתִּי אִתִּי עִם כָּל הַגּוּף הַזֶּה נִצָּב
בְּלִי חֵן הַהֲבָלִים שֶׁלָּךְ אַתְּ מְבִינָה
אוֹ שֶׁאַתְּ צְרִיכָה
שֶׁיַּחְבְּטוּ בָּךְ עִם מַחֲבַת

וְאָז קָרַעְתִּי. כִּי הָיִיתִי תְּלוּשָׁה
מֵרֹב עִוְרוֹנוֹת, רוֹצָה שֶׁיִּסְחָבוּנִי בְּחִנָּם
מִתְקַשָּׁה לְהָכִיל אֶת רוֹמְמוּתִי
הַקְּטַנָּה מִזֶּרַע פִּשְׁתָּן. וּמִמֵּילָא אֵין
מִי שֶׁיֵּדַע לְהַמְתִּיק אֶת חֹמֶץ
אִי הָאַהֲבָה הַיְּבֵשָׁה כַּדִּיקְט
אֶת אֵלֶּה פַּעֲרֵי מַשָּׂא:
רָצִיתִי שֶׁתִּשְּׂאִי אוֹתִי
לֹא יָכֹלְתִּי לָשֵׂאת אוֹתָךְ

גַּם זוֹ קִלְלַת הָאַהֲבָה

אַיֵּךְ נִשֵּׂאת חֲבֵרָה שֶׁעָמְדָה לִי. מִשֶּׁכְּבָר
מָשְׁכָה יוֹתֵר מִדַּי הַדֶּרֶךְ וְלֹא יִמְצָאֶנּוּ עֵמֶק שָׁוֶה
אַיֵּךְ נִשֵּׂאת חֲבֵרָה שֶׁאָבְדָה לִי. סַךְ הַכֹּל
לֹא יָכֹלְתִּי לָשֵׂאת שֶׁתִּעַבְתִּינִי
סַךְ הַכֹּל לֹא יָכֹלְתִּי לָשֵׂאת שֶׁאֲהַבְתִּינִי

שלום גברתי

*
שָׁלוֹם גְּבִרְתִּי,
אֲנִי מְעֻנְיֶנֶת בַּבַּת שֶׁלָּךְ
זוֹ, שֶׁמַּזְכִּירָה אוֹתָךְ מְאוֹד
אֲנִי מַבְטִיחָה לַעֲמֹד
וּלְקַיֵּם אֶת מָה שֶׁיִּתְגַּלֶּה
לָשֵׂאת בְּהוֹד
וּלְשַׁלֵּם
לֹא מְחִיר עֲלוּת, מְחִיר מָלֵא!
אֲנִי מְעֻנְיֶנֶת בְּבִתֵּךְ הַיְּחִידָה
הַחֲתוּמָה כְּטִיט חִידָה
וְיֵשׁ לִי גֶּלֶד וְצֵידָה
וְאִם תִּרְצִי אֶקֹּד קִדָּה
וַאֲבַקֵּשׁ שֶׁלִּי תִּתְּנִי
אֶת הַכְּבֻדָּה, אֶת הַכְּבֻדָּה

*
גְּבִרְתִּי תָּבִיאִי אֶת הַבַּת שֶׁלָּךְ
מָה יֵשׁ לְהִתְקַמְצֵן;
תְּשׁוּקָתִי הִיא הַתְּכַלְכֶּלֶת בְּתוֹכֵי הַנֵּר
וּבִתֵּךְ, לִבָּהּ יִשְׂבַּע, גַּם אִם לֹא יִשָּׂאָהּ מִילְיוֹנֵר

*
גְּבֶרֶת לְאָן אַתְּ מְמַהֶרֶת
עוֹד לֹא הֶרְאֵיתִי לָךְ אֶת כֹּבֶד הַשְּׁכָבוֹת
הַמִּצְטַבְּרוֹת; אֶת הַצְּחִיחוּת שֶׁל מֶחְדָּלַי
אֶת הַטּוּרְקִיז הַמִּתְגַּלֶּה בַּתַּחְתִּיּוֹת שֶׁל עֳמָקַי;
אֶת צְחוֹקִי הַמְּכַסֶּה,
לְפָנַיִךְ אֲנָשִׁים בָּכוּ. נָפְלוּ מֵהַכִּסֵּא

הפלסלוס

כָּל הָאוֹכֵל מִפְּרִי הַפְּלַסְלוֹס,
שׁוֹכֵחַ אֶת עֲבָרוֹ וְזוֹכֵר רַק אֶת הֶעָתִיד לָבוֹא.

וּפְרִי זֶה נִזְקוֹ רַב,
כֵּיוָן שֶׁצְּעִירִים זוֹכְרִים אֶת מוֹתָם
אַךְ לֹא אֶת יַלְדוּתָם,
וְהָעוֹבְדִים אֶת פִּטּוּרֵיהֶם
אַךְ לֹא מַדּוּעַ הֵחֵלּוּ לַעֲבֹד,
וְאוֹהֲבִים אֶת יוֹם פְּרֵדָתָם
וּלְעוֹלָם לֹא אֶת מַעֲשֵׂה הִתְאַהֲבוּתָם,
וְגָרוּעַ מִכֹּל שֶׁשּׁוֹכְחִים אֶת עֶצֶם אֲכִילַת הַפְּרִי
אַךְ זוֹכְרִים אֶת תּוֹלַדְתָּהּ
וְרוֹאִים בָּהּ טֶבַע הַדְּבָרִים.

השיר על ה'

(1)
יֵשׁ תֻּכִּי אֶחָד
רַק הָפוּךְ:
כָּל מָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לוֹ –
הוּא שׁוֹתֵק אַחֲרֶיךָ.
אַתָּה אוֹמֵר לוֹ: אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
הוּא שׁוֹתֵק אַחֲרֶיךָ.
אַתָּה אוֹמֵר לוֹ: אֲנִי שׂוֹנֵא אוֹתָךְ
הוּא שׁוֹתֵק אַחֲרֶיךָ.
אַתָּה אוֹמֵר לוֹ: אַתָּה אֵינְךָ
הוּא שׁוֹתֵק אַחֲרֶיךָ.

כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ, אֵינוֹ שׁוֹתֵק
כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ הוּא מְדַבֵּר בְּלִי הֶפְסֵק.
אֲבָל אַחֲרֶיךָ – שׁוֹתֵק.

(2)
פַּעַם אַחַת הָלַכְתִּי אֵצֶל הַתֻּכִּי
וְהִתְחַלְתִּי לִשְׁתֹּק.
מָה מָצָאתִי?
שֶׁאֲנִי שׁוֹתֵק אַחֲרֵי עַצְמִי.
הוּא לֹא שָׁתַק אַחֲרַי,
אֲנִי שָׁתַקְתִּי אַחֲרֵי עַצְמִי.
וְכָל שְׁתִיקָה שֶׁשָּׁתַקְתִּי מֵאָז הָיְתָה שְׁתִיקָה שֶׁל חֹסֶר מַעֲנֶה.

(3)
פַּעַם אַחֶרֶת שָׁאַלְתִּי אֶת הַתֻּכִּי:
תֻּכִּי, מַדּוּעַ –
בְּעוֹדִי מְדַבֵּר קָטַע אוֹתִי בִּשְׁתִיקָתוֹ.

(4)
פַּעַם אַחֶרֶת שָׁאַלְתִּי אֶת הַתֻּכִּי:
תֻּכִּי, מַדּוּעַ אַתָּה שׁוֹתֵק אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים,
מַדּוּעַ אֵינְךָ חוֹזֵר אַחֲרֵיהֶם?
עָנָה:
שֶׁכָּךְ לְעוֹלָם לֹא יוּכְלוּ לַחְזֹר אַחֲרַי.

דברי ניחומים

בַּקְבּוּק קוֹלָה זִירוֹ
בַּדֶּרֶךְ לַמִּחְזוּרִית,
עָשׂוּי מִקְּשָׁתוֹת וְקַוִּים
וְנֶפַח, שֶׁהֵם מֻשָּׂגִים
מִתְהַוִּים, דִּינָמִיִּים,
רַבֵּי אַנְפִּין,
יֵשׁ לוֹ מֵעֵין נְשָׁמָה.
גַּם הַגּוּף שֶׁעוֹלֶה וְיוֹרֵד
שֶׁנּוֹשֵׁם
מֵעַל הַשֻּׁלְחָן בְּבֵית
הַקָּפֶה 'נִיחוֹחַ קָפֶה'
מֵעַל רֶגַע הָאֶסְפְּרֵסוֹ,
יֵשׁ לוֹ מֵעֵין נְשָׁמָה.
תַּמְצִית הַקָּפֶה
עוֹשָׂה בּוֹ דְּבָרִים
שֶׁאֵין בָּהֶם מִלִּים.
כָּל עָקָה הִיא תְּחוּשָׁה,
הִיא דָּבָר רֵיק
מֵחֹמֶר, בֵּין הַיֶּתֶר,
אַוְרִירִי, מֻשָּׂגִי.
מִי שֶׁאֵין לוֹ מִלִּים
בְּהֶחְלֵט לֹא נָכוֹן
שֶׁאֵינוֹ רוּחַ.
גַּם הַדִּבּוּר הַזֶּה
לְעַצְמִי
הוּא עוֹלָל שֶׁיּוֹנֵק
מִדַּדֵּי
אִמּוֹ.
וְכֻלָּם יוֹדְעִים.
יֵשׁ חֶמְלָה וְתִקְוָה,
יֵשׁ הִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ
בַּדּוֹמֵם, בַּחַי, בַּזּוּלָת,
גַּם הַקֵּץ לֹא סוֹפִי.

*

אֲנִי צֶדֶף, קוֹנְכִית,
אַךְ הִיא הַקּוֹנְכִית נְטוּלַת
עַצְמִיּוּת מֻבְהֶקֶת כְּשֶׁלִּי,
לְעֻמָּתִי הַקּוֹנְכִית
דּוֹהָה, לְרִיק גָּדוֹל,
אֲנִי דּוֹמֶה לַקּוֹנְכִית,
לַדְּבָרִים בָּעוֹלָם
אֲנִי דּוֹמֶה,
אֵינֶנִּי חוֹפֵף לְשׁוּם דָּבָר,
וּבְכָל זֹאת הַקּוֹנְכִית
דּוֹמָה לִי יוֹתֵר
מֵאֲשֶׁר אֲנִי דּוֹמֶה לְעַצְמִי.
כְּמוֹ מִלָּה, שֶׁלְּכוּדָה
בְּחֶצְיָהּ בַּפֶּה,
אֲנִי לָכוּד בַּדָּבָר שֶׁאֵינוֹ דָּבָר,
שֶׁאֲפִלּוּ אֵינוֹ רוּחַ.
אֲנִי קֶטַע כָּלְשֶׁהוּ בַּסִּפּוּר,
מַשַּׁב רוּחַ,
נְשִׁיקָה.
אֲנִי קְלִפָּה שֶׁלִּי עַצְמִי,
קְרוּם שֶׁעוֹטֵף עַצְמוֹ,
דָּבָר שֶׁנִּזְקָק לְאַהֲבָה.