יוֹם אֶחָד עָזַבְתִּי אֶת הַסִּפְרוּת
וְעָבַרְתִּי לַמֵּטָא־סִפְרוּת
וְהַכֹּל בִּגְלַל רַעַשׁ אַהֲבָה
לֹא־מְצִיאוּתִית וְחַד־סִטְרִית
שֶׁבִּשְׁמָהּ לֹא הָיְתָה יוֹתֵר סִפְרוּת
כִּי בִּשְׁמָהּ בְּלִי כָּל קֹשִׁי הִסְכַּנְתִּי
לִזְרֹק אֶת הַסִּפְרוּת כֻּלָּהּ
כָּךְ
לְאַט לְאַט
לְהִמּוֹג בְּאָהֳלָהּ
שֶׁל הַמֵּטָא־סִפְרוּת
חֵי נַפְשִׁי
הִסְכַּנְתִּי כָּךְ לְהִזָּבַח
לְאַט, בְּעֹבִי אָהֳלָהּ
לִטֹּשׁ כָּל מָה שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁרָצִיתִי
נַחֲלָה
וְכָל זֶה כִּי נִקְּרָה בִּי
אַהֲבָה
עַרְטִילָאִית
רֵיקָה כַּיָּד
שֶׁהוֹבִילַתְנִי בְּעִוְּרוּת פָּרִים
שֶׁנִּשְׁלְחָה בִּי בִּמְאוֹרֵי אוֹרוֹת
שֶׁהִתְגַּלְּתָה בִּי בִּבְשַׂר בְּשָׂרִים
שֶׁלְּחָשַׁתְנִי בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת:
לֹא לִכְתֹּב סְפָרִים –
לִכְתֹּב עַל סְפָרִים!
וּמֵאָז כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת שֵׁן
אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת קִדּוּחַ הַשֵּׁן
וּכְשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת צוּרוֹת
אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת דְּבָרִים
וּכְשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת הָרִים
אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת עַכְבָּרִים
וּכְשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת עוּגָה
אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת פֵּרוּרִים
וּכְשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת שִׁירָה
אֲנִי סוֹפֶרֶת בְּשֶׁקֶט
עַד עֶשֶׂר, עַד מֵאָה, עַד רִבּוֹאוֹת
עַד פְּקֹחַ עֵינָהּ שֶׁל הַלָּה
שֶׁבִּשְׁבִילָהּ
עָזַבְתִּי אֶת הַסִּפְרוּת וְהָפַכְתִּי לְמֵתָה
בְּצָרוּת הַמּוֹחִין הַגְּדוֹלָה
בָּאֲוִיר הָעוֹמֵד הַמְּיֻבָּשׁ
וּמָתוֹק הָעוֹלָם
מָתוֹק לִי מִדֶּבֶק הַדְּבַשׁ