שָׁלוֹם לִגְלִימַת עֶשֶׁת הִיא נוֹצוֹת
שָׁלוֹם לָעֶשֶׁת
צַיְּרִינִי אֶמְצָעִים לְעִצּוּב קִימָה
סַפְּרִי אוֹתִי כְּהֶנֵּף צְלִילִים
תִּקְבְּלִי עַל שֶׁאֵינֶנִּי עוֹד חִשּׁוּר בֵּין שְׂפָתַיִךְ
שֶׁאֵינֶנִּי עוֹד פֵּשֶׁר גְּבִיָּתִי אֶל רְאִי
הִתְעַלְּסוּת הַדֶּשֶׁא כְּרִיכוֹת בִּלְעָדַי
מַגָּע רְוָחִים בְּעָפָר
לָחוּשׁ בַּדָּבָר – תְּחוּשָׁה שֶׁלָּךְ, עֶשֶׁת
נִרְאֵיתִי בָּאֲדָמָה רָאוּ אוֹתִי רוֹוָה
אֵבָרַי כָּשְׁלוּ אֵינִי עוֹד עֶשֶׁת־מַגָּע
אֵינִי עוֹד עֶשֶׁת מַגָּע לַעֲלֹז
הַגּוּף שֶׁלִּי נִכְשָׁל.
הַגּוּף שֶׁלִּי כּוֹשֵׁל בְּקָרוֹב אָמוּת
אֵבָרַי כּוֹשְׁלִים.
וְהָעֶשֶׁת הִיא שָׁם, לָעֶשֶׁת יֵשׁ שֵׁם
הִיא מַלְעִיטָה אוֹתִי הִיא שָׁם שׂוֹרֶדֶת לַיְלָה וּפְרִיחוֹת
הִיא שָׁם
תַּצִּילוּ אוֹתִי וְאֶת עֶשֶׁת־רֵאוֹת
תַּצִּילוּ אֶת עֶשֶׁת־רֶחֶם
פִּתְחוּ לִי כַּרְעֵי מִפְתָּן כִּי נָכַחְתִּי
גּוּפִי הָיָה עוֹלֵז אֶל מוּל כּוֹכָב אֲנִי לֹא רוֹצָה לָמוּת אֲנִי זוֹכֶרֶת
הָיִיתִי שָׁם רוֹקֶדֶת בַּדֶּשֶׁא
סָרָה לְמַגָּעִים חוֹמֶדֶת לְטִיפָה
הַכֹּל הִתְחִיל מִכֶּשֶׁל
דַּוְּחוּ אִם רְאִיתֶם אֶת עֶשֶׁת־גַּפַּיִם
כִּי כָּשַׁל מוֹתִי לָבוֹא בְּעִתּוֹ
חוֹמֵד לוֹ עֶשֶׁת, הוּא יָבוֹא
בְּשׂוֹרָה לְיוֹם רִמּוֹת