*

הַבַּיִת מִתְחַזֶּה לְמִלָּה,
לְעֵץ, לְדָבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ.
מִתְחַזֶּה לְחֹמֶר, הַלְוַאי
וְהָיָה חֹמֶר. לוּ הָיָה חֹמֶר,
הָיָה אֶפְשָׁר לְעָזְבוֹ וְלַחְזֹר
אֵלָיו.
הוּא לֹא חֹמֶר, הוּא מַחֲסֶה,
חֲלוֹם.
אֲנִי לֹא נִמְצָא בַּבַּיִת,
אֲנִי לֹא נִמְצָא בִּכְלָל,
הֲרֵי בַּיִת מָקוֹם לָצֵאת מִמֶּנּוּ,
לֹא לְהִכָּנֵס אֵלָיו,
אֲנִי שׁוֹאֵל דָּבָר אֲמִתִּי מִמִּישֶׁהוּ,
וְלֹא מִין מָקוֹם רֵיק,
הִדְהוּד שֶׁל שְׁרִיר.