*

אֲנִי צֶדֶף, קוֹנְכִית,
אַךְ הִיא הַקּוֹנְכִית נְטוּלַת
עַצְמִיּוּת מֻבְהֶקֶת כְּשֶׁלִּי,
לְעֻמָּתִי הַקּוֹנְכִית
דּוֹהָה, לְרִיק גָּדוֹל,
אֲנִי דּוֹמֶה לַקּוֹנְכִית,
לַדְּבָרִים בָּעוֹלָם
אֲנִי דּוֹמֶה,
אֵינֶנִּי חוֹפֵף לְשׁוּם דָּבָר,
וּבְכָל זֹאת הַקּוֹנְכִית
דּוֹמָה לִי יוֹתֵר
מֵאֲשֶׁר אֲנִי דּוֹמֶה לְעַצְמִי.
כְּמוֹ מִלָּה, שֶׁלְּכוּדָה
בְּחֶצְיָהּ בַּפֶּה,
אֲנִי לָכוּד בַּדָּבָר שֶׁאֵינוֹ דָּבָר,
שֶׁאֲפִלּוּ אֵינוֹ רוּחַ.
אֲנִי קֶטַע כָּלְשֶׁהוּ בַּסִּפּוּר,
מַשַּׁב רוּחַ,
נְשִׁיקָה.
אֲנִי קְלִפָּה שֶׁלִּי עַצְמִי,
קְרוּם שֶׁעוֹטֵף עַצְמוֹ,
דָּבָר שֶׁנִּזְקָק לְאַהֲבָה.