וּפֶתַע הָרֶגַע הַזֶּה שֶׁהֵן מֻבְהָלוֹת אֵלַי, לִפְנֵי בּוֹא אוֹר יוֹם
וְשָׁמַעְתִּי לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּנִי,
מֶמְשְׁלוֹת סְרָק מִתְפּוֹצְצוֹת בְּדַרְכָּן אֵלַיִךְ,
מַלְּאִי צִנְצָנוֹת בְּזֵיתֵי קָלָמָטָה שְׁחֹרִים וְאִטְמִי
הַיָּם יֵלֵךְ לְמָתַי שֶׁהַמַּיִם יִמְתָּקוּ, מְבַקֵּשׁ אֶת תְּסִיסָתוֹ
עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִשְׂחוֹת בּוֹ, לְעוֹלָם לֹא שָׂבֵעַ מֵהַפִּעְפּוּעַ.
מִפֶּה לְעַיִן הֵן מִזְדַּמְּנוֹת אֵלַי, עֵת חִפּוּשׂ שִׁבְרֵי מוֹטוֹת הַצֶּדֶק
כְּמוֹ תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה שֶׁאִישׁ אֵינוֹ נִדְרָשׁ לָהֶם
וְלָכֵן אֵינָן מֻרְגָּלוֹת בְּמַגָּע כְּשֶׁהֵבַנְתִּי אֶת זֶה לֹא הִתְנַגַּדְתִּי לָזֶה,
וְכֻלָּם הֲרֵי סוֹגְדִים לַמֻּפְרָעוּת הַזֹּאת אָז יִתָּכֵן שֶׁזֶּה לְטוֹבָה.
וְאַחַר כָּךְ הִגִּיעוּ הַמִּשְׁבְּצוֹת וַאֲנִי כְּבָר יָדַעְתִּי וְחָשַׁדְתִּי אוֹתָן לְעַצְמִי
וּבִגְלַל שֶׁכָּךְ לֹא הָיָה מָקוֹם (נִכְנַסְתִּי וְיָצָאתִי שׁוּב וָשׁוּב)
הִתְקַשְּׁרוּ מִבֵּית הַחוֹלִים לֵאמֹר הִצְלַחְנוּ (מַזָּל שֶׁעָנִיתִי)
וְהַיּוֹם הוּא תָּמִיד חֲמִישִׁי וְלֹא סְתָם אֲנִי טוֹרַחַת
לִכְתֹּב אֶת הַיּוֹם כִּי מִשָּׁם הוֹלֵךְ הַיָּם בִּבְדִידוּתוֹ וַאֲנִי מְחַכָּה לָהֶן
כָּל הַחַיִּים