לעודד
לֹא עוֹרְשֶׁלֶד שָׁעָה שֶׁאַתָּה מְשׁוֹטֵט, יֶלֶד, לִקְרַאת
אִבְחַת כּוֹכָב אַחַת שֶׁתַּפְלִיא בְּקִשּׁוּטָהּ
לְהַצְפִּין בְּכָל תַּצְפִּית אֵיכוּת שֶׁל חַג;
לְקַלֵּס אֶת הַיָּרֵחַ הַמֻּפְנָם בְּךָ, זָרוּחַ
עֵת דָּבַק בְּךָ מִין רֵיחַ אוֹר הִטַּהֲרוּת זָחוּחַ.
עֵת רֻסַּס בִּרְסִיסֶיךָ דֹּק נוּגֶה מִמְּלוּנַת
כּוֹכַב הַלֶּכֶת שֶׁעוֹשְׂךָ בַּעַל, אֶפֶּעס, לַעֲנָת;
לוּנָה־טִיק לָן בֵּין רִיסֶיךָ וְנֶעֱצָם בְּהַקְטָנַת
הֶפְרֵשׁ הָעַיִן מִן הַחֶסֶד הַגָּלַקְטִי בְּעֵינָהּ. –
יְהַלֵּל נַאחְס וִינַכֵּס אֶת שְׂפַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁאֻיְּנָה;
נוּ נֶפֶשׁ, נֶפֶשׁ, נֶפֶשׁ. נוּ נֶפֶשׁ, נוּ נוּ נוּ –
לִקּוּט פְּרָסֵי חָסָךְ נֶאֱצָלִים מִגִּיל קַטְנוּת.
אֲדוֹשֵׁם אֵיךְ לֹא חָסַר לְךָ הַיֶּלֶד טְרוֹם־חָיָה
אֲדוֹשֵׁם אֵיךְ לֹא נִמְסַר לְךָ מִזְמוֹר מִבּוֹר־צִיָּה
כִּי לֹא יָדַעְתָּ, יֶלֶד, אֵיךְ לָצֵאת לִקְרַאת נַפְשׁוֹ
אֶלָּא בַּלִּירִי שֶׁל עוֹרְשֶׁלֶד הַמֵּעֵז אֱלֵי שָׁרְשׁוֹ
לָשֵׂאת הָעֵת כְּהֶגֶה הָאֱמֶת אֶל הַלָּשׁוֹן
לִגְנֹב כָּךְ לֵב מֵאַשְׁלָיָה. הוֹ עֲלֵי הָרַךְ פָּשַׁטְתָּ
קִינַת הַבִּרְזִיָּה! שֶׁלְּךָ רֵאַלְיָה זָבַת חֹטֶם
עַתָּה זָבָה הֲזָיָה. נִשְׁמַת כַּרְמְלִי לְעוֹרְשֶׁלֶד;
מַעֲשֶׂה שֶׁכָּךְ הָיָה.