הכתבים הבאים מאת דן פגיס נמצאו בעיזבונו אשר במכון "גנזים", והם רואים כאן אור לראשונה.
לאחר מותו של פגיס פורסמו שני קבצים שכינסו שירים מעיזבונו: "שירים אחרונים" בעריכת שמעון זנדבנק (1987) ו"כל השירים" בעריכת ט. כרמי וחנן חבר (1991). כרמי וחבר ייעדו מדור מיוחד שבו כינסו שירים גנוזים מן העזבון של פגיס. בעריכה מסורה ומוקפדת שמו לעצמם מטרה לכנס את כל כתביו של פגיס, וכזכור אף הביאו בסוף הספר פרק פרוזה לא גמור – ומן הטקסטים האישיים ביותר שכתב פגיס – המחזור היפהפה "אבא". בין כך ובין כך, סיבות עלומות שקשה לשחזרן היום הביאו לכך ששירים אלו לא עברו תחת ידם בעת ההיא, כפי שהביא לידיעתי פרופ' חנן חבר, שאם לא כן ודאי היו כורכים גם אותם.
רוב הטקסטים המובאים כאן הם בעלי אופי "פגיסי" מובהק, שניתן בנקל לשלבם עם יצירתו המפורסמת. כך, אותה האירוניה האופיינית כל כך לפגיס עוברת בין רוב הטקסטים כחוט השני. וראו את השיר "ערב קריאה" – שיר שיזדהה עמו כל מי שלקח אי פעם חלק בערב שירה, ואת הפרגמנט "המוקד", ביקורת שנונה ומשעשעת על מבקר ספרות, שככל הנראה נכתבה על גבריאל מוקד. אותה הרוח שורה גם על הפרגמנט "חזרה על עצמו". שלושת הטקסטים הללו חוברים לקבוצת טקסטים מוקדמת של פגיס שבהם לעג לתופעות שונות בעולם הספרות ושנותרו מחוץ לספריו (וראו השירים "אוף-דיזנגוף", "המוסף הספרותי", "הסרת הלוט" ו"תהפוכות" במדור "שירים נוספים" ב"כל השירים"). גם בסוף חייו פרסם פגיס כמה שירים אירוניים על תופעות ספרותיות שונות (וראו "טעם ספרותי" ו"המבטיח" ב"שירים אחרונים"), אך הטקסטים שנדפסים פה נכתבו ככל הנראה בתקופה מוקדמת הרבה יותר, בשנות ה-50 וה-60.
לצד טקסטים כאלה, המוכרים כל כך בקולם, בפרסום שלפניכם נכללים גם שני שירים בוסריים המושכים את תשומת הלב דווקא בשל קולם האחר, הלא-אופייני כלל. הכוונה לשירים "גבוה, מעבר לזעם" ו"שם יכול הכיסא לשבת", שעל שניהם שורה שלווה ועדנה, המבשרות על תחושה כמעט הרמונית. מעניין לראות את ניצניו של גוון הקול הזה – שלא הבשיל להתפרסם ולהיעשות חלק מן היצירה הקאנונית של פגיס.
שיר חשוב אחר שמתפרסם עתה הוא חלק שני מתוך מחזור שירים אשר אבד – ואולי עוד יימצא. השיר מתאר עיר שבה שני שעונים מורים על זמנים שונים. האחד נעצר בשנת תרפ"ט, פרעות ערביי ארץ ישראל ביישוב היהודי, והשני נעצר בשנת ת"ש, היא שנת 1939-40, תחילת מלחמת העולם השנייה, שהמשורר חווה על בשרו.
העיר שבה וחוזרת בשירתו המוקדמת של פגיס, ומגלמת תמיד פער בין זמנים ונרטיבים – וראו למשל את המחזור הקצר 'עיר התמיד' שנכתב ככל הנראה על ירושלים, בשנה שבה עבר פגיס עצמו לגור בירושלים, מתוך ספרו הראשון 'שעון הצל'. גם ב'שהות מאוחרת' ניתן למצוא שירים העוסקים בעיר ובזמניה, המייצגים את הפער שחש פגיס בין הסכסוך המקומי, הלאומי, ל"שעון הצל" שהביא עמו מאירופה. בשיר ללא שם מתאר פגיס באופן מפורש את התחושה: "אתה הולך בתוך שעוני רחוב ישנים / ובתקתוק מסוכסך מאחר דמך, / נכנע לסיבוב הלב. חיים שונים / נעו על לוח פניך". ובשיר 'שיבה מיותרת': "תרנגול הפח על צלב שבשבת הרוח / כאילו ביקש לו כיוון / אבל אני / הרי לא אוכל לטעות בכתובת: היא חקוקה / בבשרי".
השיר שרואה אור כאן נכתב כפי הנראה בתקופת הכתיבה של שני הספרים הראשונים, ויתכן שנגנז בשל נקיפות התאריכים המדויקות – קונקרטיות שלא מאפיינת את שירת פגיס המוקדמת. אותו הפער בדיוק מצוי גם בשיר "אתמול [פצעו צלפי הלגיון]", המתאר אישה שנהרגה בשטח ההפקר בירושלים, בידי הלגיון הירדני.
עוד שני טקסטים העוסקים באופן ישיר אף יותר במטען הגדול בחייו של פגיס – היא הילדות בצל המלחמה ההיא – הוא הפרגמנט הקצר "פשרה", המתאר באופן חסר תקדים את רגע הישלחותו של פגיס הילד (אז עוד לא קראו לו דן, אלא סוורין), אל מחנה העבודה, והשיר האישי והיפה במיוחד, "עכשיו כבר מותר לגלות". הילדות הכמוסה בצל המלחמה היא היא הסוד הפגיסי – שחוזר שוב ושוב בשיריו. שיר אחד מתוך 'שעון הצל' מהדהד אותו באופן בולט: "חמקה לה ילדותי ובמותה / נטלה אגדותי ורק אותי הותירה. / הפך סיפור חיי לי לבדותה. / לשווא אשוב עוד לבקש דמותה / לשווא אפליג תרשישה ואופירה […]". הילדות המפליגה כספינה או כסיפור אגדה משותפת לשני השירים. ואמנם בשיר הגנוז יש מן האופטימיות של ההגעה לחוף ולסוף השמח. האם זו אופטימיות אמיתית – כפי שעולה משני השירים הבוסריים – המעידה על השמחה מן ההגעה לחוף-מבטחים, היא ארץ ישראל, או סיום אירוני, הבא להנכיח דווקא את חוסר האפשרות של השיקום? השיר מותיר להימצא בתהום שבין שתי האפשרויות.
מצורפים כאן עוד שלושה פרגמנטים. אחד מהם, "התכתבות", התפרסם בשנה שעברה על ידי לילך ניישטט בורשטיין ב"הארץ". כפי שכתבה שם, הפרגמנט עוסק "בקשר המורכב שקיים פגיס לאורך חייו עם צילי, אחותה של אימו שחיה בווינה". שמה של צילי מוזכר במפורש בפרגמנט נוגע ללב נוסף המובא לפניכם, "[באוסטריה]", שיש בו אירוניה רבה על מבצעי הקבורה באוסטריה. גם "מטרות", נושא אירוניה דומה על המרדף האבסורדי שמניב הקפיטליזם.
שלושה מן השירים המובאים לפניכם תוקתקו במכונת כתיבה ונוקדו על ידי פגיס ("ערב קריאה", "חלק שני מתוך מחזור", "אתמול אישה בשטח ההפקר"), ושאר השירים וקטעי הפרוזה נתונים היו בכתב ידו המוקפד של המשורר. שורות שנמחקו על ידי פגיס הובאו כאן בתוך סוגריים מרובעים. כל הטקסטים נמצאו כאמור במכון גנזים, תחת התיקייה "שירים שלא מופיעים בספרים". את המיון ערכה הלית ישורון, ויש להודות לה על הטיפול המסור שמאפיין אותה כל כך. התודה כמובן למכון גנזים על כל עובדיו, ובמיוחד להילה צור ולראש המכון אדיבה גפן. התודה גם ליונתן פגיס ולפרופ' חנן חבר.
ערב קריאה
אַחַת־שְׁתַּיִם, אַחַת־שְׁתַּיִם־שָׁלשׁ, הַמִּיקְרוֹפוֹן בְּסֵדֶר. אֲבָל הָאֲקוּסְטִיקָה
אֲיֻמָּה, בֶּאֱמֶת, בָּאוּלָם הַזֶּה! עַכְשָׁו שׁוֹמְעִים אוֹתִי? גַּם בַּשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה?
הַשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה הִיא תָּמִיד בְּעָיָה. וּבְכֵן נַתְחִיל: כִּסְאוֹתַי וְקִירוֹתַי,
בְּרוּכִים הַבָּאִים, לַיְלָה טוֹב.
ב. (חלק שני מתוך מחזור)
זְמַנֵּי הַזְּמַנִּים וּמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי
בְּעִיר שֶׁל קֵץ הַפְּלָאוֹת.
שְׁעוֹן הַשֶּׁמֶשׁ הַגָּדוֹל מִפַּח
הַקָּבוּעַ בַּקִּיר שֶׁבַּשּׁוּק
מְפַגֵּר כִּרְצוֹנוֹ שָׁעוֹת אוֹ שָׁנִים,
שׁוֹכֵחַ אֶת בּוֹא הַמָּשִׁיחַ, וּבִימֵי עֲרָפֶל
הוּא שׁוֹבֵת וְחוֹלֵם לוֹ.
אֲבָל בְּאוֹתוֹ הַקִּיר מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו נִקְבְּעוּ
שְׁנֵי שְׁעוֹנֵי מְחוֹגִים.
אֶחָד נֶעֱצַר בַּחֲמִשָּׁה לְשֶׁבַע בִּשְׁנַת תַּרְפַּ"ט
וְאֶחָד נֶעֱצַר בְּעֶשְׂרִים לְחָמֵשׁ בִּשְׁנַת תַּ"שׁ
כַּךְ הֵם עוֹמְדִים לְגוֹרָלָם עַד קֵץ הַיָּמִים
וּמְדַיְּקִים לְהַפְלִיא
רֶגַע אֶחָד בְּכָל יוֹם,
רֶגַע אֶחָד בְּכָל לַיְלָה.
*
עַכְשָׁו כְּבָר מֻתָּר לְגַלּוֹת: הַסּוֹד
הָיָה כָּמוּס כָּל כַּךְ עַד שֶׁכָּל הַסְּפִינָה
הָיְתָה מֻסְוֵית כְּצִיּוּר צִבְעוֹנִי בְּסִפּוּר
הַנִּשְׁמָר בְּמָקוֹם בָּטוּחַ
וְהַיֶּלֶד הָיָה כָּמוּס עַל כַּךְ, עַד
שֶׁנָּדַף עִם הַבֹּשֶׂם הַזָּר
אֶל מֵעֵבֶר לַדַּף
וְהִגִּיעַ לַחוֹף, אֶל הַסּוֹף הַשָּׂמֵחַ
שם
שָׁם יָכוֹל הַכִּסֵּא לָשֶׁבֶת,
הַשֻּׁלְחָן לֶאֱכֹל,
שָׁם יָכוֹל הַסֻּלָּם לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת,
וְהַחֹל לִהְיוֹת חֹל
[שם אין תכלית ואין קדם]
*
גָּבֹהַּ, מֵעֵבֶר לַזַּעַם,
צָלוּל וְגָבֹהַּ וְזָר
מֵעֵבֶר לַצַּעַר,
שָׁם בָּאֲגַם הַצָּלוּל בֵּין עַתְקֵי הֶעָנָן
מֵעֵבֶר לַפַּחַד
הַחַיִּים הַכְּחֻלִּים מַתְחִילִים
וְהַשַּׁעַר פָּתוּחַ
בּוֹאִי תִּפְאֶרֶת הָרֶגַע
בּוֹאִי הָרוּחַ.
*
אֶתְמוֹל [פָּצְעוּ צַלָּפֵי הַלִּגְיוֹן]
אִשָּׁה בְּשֶׁטַח הַהֶפְקֵר.
כַּדּוּר הָאָרֶץ נוֹקֵעַ מְעַט מִצִּירוֹ.
חָכָם שֶׁמֵּת לִפְנֵי דּוֹרוֹת רַבִּים
אָמַר לִי הָעֶרֶב: מַה יִּתְלוֹנֵן אָדָם חַי,
דַּיּוֹ שֶׁהוּא חַי.
אוּלַי הוּא מַגְזִים, אֲבָל
אֲנִי מַטֶּה לוֹ אֹזֶן
בְּהַכְנָעָה.
פשרה
כשהייתי צעיר רציתי לנסוע לצפון ולשם כך הלכתי לתחנת הרכבת, היא היתה בדרום. שם ציפה לי הקטר שהביא אותי למחוז חפצי בכפיה, במסילת ברזל של הכרח.
התכתבות
לא ראיתי אותה שנה. הדף הריק לפני. אני חייב לכתוב לה. מה לכתוב? על כל שעה יכולתי לכתוב לה ספר שלם, אבל על שנה אין לי כלום. טוב, אשלח לה את הדף הריק, והיא תדע לקרוא אותו. ואם לא תדע, אפילו הדף הריק יהיה יותר מדי.
המוקד
הוא מבקר חריף, ממש עדשה של זכוכית מגדלת, מבחין בקוצו של כל יוד. והוא תמיד בפוקוס, מרכז את קרני השמש על הניר ומעלה אותו באש.
חזרה על עצמו
אל תתלונן שאותו משורר חוזר הרבה על עצמו. הוא גלגל עגלה הסובב על צירו (זוהי מהות צורתו), הוא חוזר על עצמו בלי הרף, אבל חשוקו עובר בעפר אחר.
מטרות
מהי מטרה? ישנו רץ. בין אם ריצתו יפה בין אם לאו. הוא קרב יותר ויותר (כמעט בלא רחם) אל הסרט הצבעוני הנמתח בסוף המסלול. אבל כמה עלוב היה אלו חשב את זה למטרה! ברכיו ושוקיו, אפילו מצחו וחזהו נבראו כך, שהוא מוכרח להמשיך בריצה הרחק מעבר לזה, אל מחוץ למסלול. הקרקע משתפלת, אבנים צצות ומתרבות, בורות נפערים לפניו, הוא מועד ונופל, יעוד בעללותיו האחרונים הוא ממשיך בריצה, ולוּ באויר. אם כן, אין מטרה? או אולי המטרה היא הריצה? לא לא, אתה תמצא אותה.
*
באוסטריה, כמו שיש ביטוח חיים יש ביטוח מוות עם הקבורה. אנשים בודדים שאינם סומכים על ידיד או על איזה קרוב רחוק מזמינים לעצמם קבורה מכובדת. כך צילי. תהיה לך קבורה יפה, גברת, (הם קוראים לזה "גוויה יפה") איזו יצירה את רוצה על הקבר? לא, בלי מוזיקה? אז פרחים, יש זרים בגודל שונה. אנחנו מבטיחים שיהיה טחוב.