היתר בהייה

שׁוֹכֵב בַּחֶדֶר שֶׁגָּדַלְתִּי בּוֹ וּמְדַמְיֵן
שֶׁהַמֵּתִים חַיִּים, וְהַחַיִּים כְּמוֹ פַּעַם:
שֶׁסָּבִי עוֹד חַי וְקוֹלֵךְ עוֹד חַי וַאֲחוֹתִי
וְאָבִי בָּרִיא כְּמוֹ פַּעַם וַאֲנִי וְהֶעָתִיד

הֶתֵּר בְּהִיָּה שֶׁנָּתַתְּ לִי פָּקַע כְּבָר מִזְּמַן.
בְּהֶסְתֵּר אֲנִי שׁוּב מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמִי מֵאָחוֹר:
עַכְשָׁו אֲנִי יֶלֶד, כִּתָּה ו'1, וּמַתְחִיל כָּאן
שִׁעוּר בְּחֶשְׁבּוֹן, בַּכִּתָּה שֶׁלָּמְדָה בָּהּ אִמִּי, דָּנִית זִילְכָּה.

הַמּוֹרָה מְמַקֶּמֶת אוֹתִי מוּל תְּמוּנַת הַמַּחְזוֹר
שֶׁנִּרְאֵית בָּהּ אִמִּי הַיַּלְדָּה, בְּדִיּוּק בְּגִילִי.
וּבָהִיתִי בָּהּ עַד שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁאִלּוּ לָמְדָה פֹּה אִתִּי
לֹא הָיָה לָנוּ מָה לְדַבֵּר. כְּמוֹ עַכְשָׁו. וְעֵינָהּ הַחוּמָה

מִתְבַּהֶרֶת עַד צֶבַע עֵינֵךְ. הַמַּבָּט שֶׁל שְׁתֵּיכֶן מְכַוֵּץ
אֶת חַיַּי לִכְדֵי תְּלוּת בֵּינֵיכֶן. מְחַדֵּד שֶׁלָּעַד לֹא אֵדַע
מִי הָיִית בְּדוֹנְיֶצְק, בְּבַת יָם, כְּיַלְדָּה. מִי הָיִית כְּשֶׁהָיִית
אִתִּי כָּאן, וְיָכֹלְתִּי לוֹמַר מָה הָיִיתִי רוֹצֶה

וְעַכְשָׁו אֲנִי קָם וְהוֹלֵךְ לִרְחוֹבוֹת יַלְדוּתֵךְ וְחוֹצֶה
אֶת רְחוֹב הָאֵלָה. וְיָדַי יְבֵשׁוֹת. וְרֹאשִׁי רְדוּף מִין.
זוּג זְקֵנִים מְעַיְּנִים בָּאַלְבּוֹם "שֶׁרִי אַנְסְקִי: חַמִּין".
וְהַכֹּל כָּל כָּךְ רֵיק בִּי כָּרֶגַע, הַכֹּל אֶפְשָׁרִי.