(1)
יֵשׁ תֻּכִּי אֶחָד
רַק הָפוּךְ:
כָּל מָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לוֹ –
הוּא שׁוֹתֵק אַחֲרֶיךָ.
אַתָּה אוֹמֵר לוֹ: אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
הוּא שׁוֹתֵק אַחֲרֶיךָ.
אַתָּה אוֹמֵר לוֹ: אֲנִי שׂוֹנֵא אוֹתָךְ
הוּא שׁוֹתֵק אַחֲרֶיךָ.
אַתָּה אוֹמֵר לוֹ: אַתָּה אֵינְךָ
הוּא שׁוֹתֵק אַחֲרֶיךָ.

כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ, אֵינוֹ שׁוֹתֵק
כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ הוּא מְדַבֵּר בְּלִי הֶפְסֵק.
אֲבָל אַחֲרֶיךָ – שׁוֹתֵק.

(2)
פַּעַם אַחַת הָלַכְתִּי אֵצֶל הַתֻּכִּי
וְהִתְחַלְתִּי לִשְׁתֹּק.
מָה מָצָאתִי?
שֶׁאֲנִי שׁוֹתֵק אַחֲרֵי עַצְמִי.
הוּא לֹא שָׁתַק אַחֲרַי,
אֲנִי שָׁתַקְתִּי אַחֲרֵי עַצְמִי.
וְכָל שְׁתִיקָה שֶׁשָּׁתַקְתִּי מֵאָז הָיְתָה שְׁתִיקָה שֶׁל חֹסֶר מַעֲנֶה.

(3)
פַּעַם אַחֶרֶת שָׁאַלְתִּי אֶת הַתֻּכִּי:
תֻּכִּי, מַדּוּעַ –
בְּעוֹדִי מְדַבֵּר קָטַע אוֹתִי בִּשְׁתִיקָתוֹ.

(4)
פַּעַם אַחֶרֶת שָׁאַלְתִּי אֶת הַתֻּכִּי:
תֻּכִּי, מַדּוּעַ אַתָּה שׁוֹתֵק אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים,
מַדּוּעַ אֵינְךָ חוֹזֵר אַחֲרֵיהֶם?
עָנָה:
שֶׁכָּךְ לְעוֹלָם לֹא יוּכְלוּ לַחְזֹר אַחֲרַי.